פסק-דין בתיק ת"ק 58435-05-12

1.         עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.7.11 בפתח תקווה.

2.         לטענת התובעים 1 ו-2, רכב הנתבעים החל לפנות ימינה כשלפתע, מבלי לסמן על כך, פנה שמאלה לשם פניית פרסה, פגע ברכב התובעים והסב לו נזק בחלקו הימני קדמי. לטענתם, שלחו לנתבעים דרישה לתשלום אך הנתבעים דחו אותה. התובעים טענו כי נגרם להם נזק בגובה של 27,003 ש"ח כאשר חברת הביטוח שלהם פיצתה אותם בסך של 14,847 ש"ח ושכ"ט שמאי 1,130 ש"ח לפיכך, יש לחייב הנתבעת בתשלום סך של 11,026 ש"ח.

3.         לטענת הנתבעים, מדובר בניסיון לקבלת כספים שאינם מגיעים לתובעים, זאת כיוון שקיימת לנהג הרכב התובע אחריות לקרות התאונה. הנתבעים טענו, כי הנזקים לא הוכחו בכתב התביעה, שהינה על סך 11,000 ש"ח כאשר הנזקים הממשיים עומדים על סך 1,754 ש"ח בלבד.  לטענתם, הנתבע 1 ביקש לבצע פניית פרסה ולשם כך סטה מעט ימינה והביט במראה בכדי לוודא אם יש רכבים מאחוריו. בהתאם לכך, הנתבע 1 הבחין ברכב התובעים כשהוא מאט נסיעתו והחל לבצע פניית פרסה. בעוד הנתבע 1 מבצע את פניית הפרסה, האיץ רכב התובעים, זאת ככל הנראה בכדי לעקוף את רכב הנתבעים והרכבים פגעו זה בזה. הנתבעים טוענים, כי הנזק שנגרם לתובעים הוא בשיעור השתתפות עצמית, השתתפות עצמית לירידת ערך אם היתה כזאת וכינון בלבד. בנוסף, לא הציגו התובעים מסמך "אישור הפסדים" בגין הפסד הפרמיה שנגרם להם.

4.         בדיון שנערך בפני העידו התובע 2 והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5.         התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע ישר בכביש כאשר רכב הנתבע שנסע לפניו החל לסטות ימינה. התובע חשב כי הנתבע עומד לפנות ימינה ועל כן המשיך בנתיב הנסיעה. הנתבע שביקש למעשה לעשות סיבוב פרסה, החל לבצע קשת רחבה לכיוון שמאל ופגע ברכב התובע והדפו שמאלה.

6.         הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נסע באמצע הכביש ואז חפץ לעשות פניית פרסה, על כן אותת שמאלה סטה מעט ימינה והחל בפניית הפרסה. הנתבע טען כי הבחין במראה ברכב התובע הנוסע מאחוריו בטרם ביצוע הפרסה אך טען כי התובע האט את רכבו.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו

    של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, מעיקרי הטעמים הבאים:

    בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי.

בנוסף, הנתבע עצמו הודה כי ביצע פניית פרסה, כאשר הבחין בתובע נוסע מאחוריו בטרם ביצועה.

8.         הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע ביצע פניית פרסה בעודו מבחין שנוסע רכב מאחוריו, היה על הנתבע לשים לב ולבצע את פניית הפרסה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד שהדרך תהיה פנויה. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9.         יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע ראה את הנתבע פונה ימינה ולאחר מכן חוזר בקשת רחבה לכיוון שמאל והיה עליו לעצור ולנהוג בזהירות. בפרט, כאשר התאונה ארעה בגלגל ובדלת הקדמית של רכב הנתבע, קרי הנתבע כבר היה באמצע העקיפה, שאחרת הנזקים היו נגרמים בפגוש הקדמי שמאלי של רכב הנתבע ולא בצידו השמאלי של הרכב. לפיכך, היה על התובע להבחין בנתבע ולמנוע את התאונה.

משכך, אני מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 40% לקרות הנזק.

באשר לנזק הנטען, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש שנתבע ולהפחיתו משתביעות קטנות עסקינן ולרכיב זה ינתן ביטוי במסגרת הוצאות משפט.

בהתאם לאישורים שהומצאו ע"י התובעים בכתב התביעה, מצאתי לנכון, לפצות את התובעים בגין הרכיבים שלא פוצו בגינם כלל ע"י פוליסת הביטוח אותה הפעילו: קימום (כינון); ירידת ערך; השתתפות עצמית; והפסד פרמיה - וזאת בגובה האחריות של הנתבעים.

ברם, באשר להפסד פרמיה, לא המציאו התובעים מסמך המאשר גובה ההפסד מחברת הביטוח.

התובעים סברו כי די בכך שהציגו אישור לפיו הפוליסה החדשה שהונפקה להם יקרה מהקודמת.

לפנים משורת הדין, ניתנת לתובעים אפשרות להציג אישור על גובה ההפסד והנתבעים יישאו ב 60% מגובה הסכום שיקבע באישור זה, עפ"י חלוקת האחריות כפי שנקבעה לעיל.